מס הערך המוסף, מע"מ בראשי תיבות, הינו מס עקיף המוטל על צריכת מוצרים ושירותים, כאשר גובה המס נגזר מסכום עלות המוצר או השירות הנרכש. מס זה מוטל על ערכו המוסף של המוצר (או השירות) במשך כלל מכירות המוצר בשלבי הייצור השונים. פירוש הביטוי "ערך מוסף" הוא: ההפרש שבין מחיר המוצר או השירות המסופקים, לבין מחיר התשומות אשר שימשו לייצור המוצר או מתן השירות בכל שלב משלבי הייצור והשיווק של אותו מוצר או שירות.
החוק אשר מכוחו חל החיוב בתשלום מע"מ במדינת ישראל הינו חוק מס ערך מוסף שנחקק בשנת 1976 לאור המלצותיה של ועדת אשר, ועדה שבחנה חלופות שונות לשם הטלת מס עקיף שיחול בנוסף למיסים שהיו קיימים כבר באותה תקופה.
דוגמא:
כאמור, מע"מ הינו מס עקיף, כלומר מס המוטל על הצרכן במשך כל שלבי הייצור, ובנוסף הוא מוטל על ערכו המוסף של המוצר או השירות. נסביר את המושגים הללו באמצעות דוגמה פשוטה מחיי היומיום: נניח וישנו מפעל שמייצר מוצרים אשר יימכרו בסופו של תהליך ללקוחות פרטיים. לשם הפשטות נניח שמחיר התשומות של מוצר זה הוא 0 ₪, כלומר למפעל לא היו עלויות ברכישת מוצרי הגלם ובעבודה על המוצר. עם תום הייצור מוכר המפעל את מוצריו לסיטונאי תמורת 100 ₪.
מכאן עולה, כי הערך המוסף של המוצר (מחיר מוצר פחות מחיר תשומות) הינו 100 ₪. בהנחה שגובה המע"מ הוא 17%, הרי שהמס על הערך המוסף יהיה שווה ל-17 ₪. עם זאת, בשונה ממס הכנסה בו הצד המרוויח הוא זה שמשלם את המס, מס הערך המוסף יוטל על הצרכן והוא ישלם 117 ₪, כאשר מתוכם 100 ₪ ישולמו בגין המוצר ו-17 ₪ נוספים ישולמו עבור מע"מ. הליך זה חוזר על עצמו ביתר שלבי מכירות המוצר. הסיטונאי מוכר את המוצר לקמעונאי ומגלגל עליו את מס הערך המוסף הכולל עבור מוצר זה ואילו הקמעונאי מצדו מוכר את המוצר ללקוח הפרטי, אשר משלם את מלוא מס הערך המוסף עבור מוצר זה החל משלב ייצור המוצר ועד לשלב הצריכה הפרטית.
פטור ממס
במדינת ישראל מוטל מס הערך המוסף בשיעור זהה על כלל המוצרים והשירותים, למעט מקרים מיוחדים בהם קיים פטור ממס זה, כגון פטור ממע"מ על קניית פירות וירקות וכן פטור ממע"מ על צריכה בעיר אילת.
מס הערך המוסף הינו מס ניטרלי, כלומר, שיעור המס אינו תלוי בגובה בסיס המס אלא הוא משתלם באופן שווה הן בידי בעלי הכנסה גבוהה והן בידי בעלי הכנסה נמוכה. עם זאת, יש האומרים כי המדובר דווקא במס רגרסיבי- סוג מס בו שיעור המס קטן עם הגידול בבסיס המס. מאחר וזהו מס המוטל על הצריכה, שיעור הצריכה ביחס להכנסה הולך ופוחת ככל שעולה רמת ההכנסה שכן במצב כזה חלק גדול יותר מהשכר מופנה לטובת השקעות ולא לצריכה.
